<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תקס"ט</h1>
<h2>דף צז:</h2>
שאלת הא דאמר בנזיר פרק שלשה מינין [ל"ו ע"ב] גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה, ואי ס"ד כזית בכדי אכילת פרס דאוריתא אמאי אמרינן שאנו אומרים ופרקינן בתרומה בזמן הזה (לרבנן) [דרבנן], והוקשה לך היכי דאמי אי במין במינו הא אמרינן בזבחים [ע"ט ע"א] דברובא הוי ואי במין [ב]שאינו במינו ניכר הוא בשיעור כזה, ואי בתערובת קמחים של שני מינין הרי אמרו [חולין צ"ז ע"ב] מין ושאינו מינו דהתירא בטעמא וכיון שכן הוא לטעמיה כהן ולא ניסמוך על שאני אומר שהרי יש שם כזית בכדי אכילת פרס. תשובה כך הסכימו המפרשים דמין במינו ברובא וכדפסק רבא פרק התערובות [ע"ט ע"א] אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בחזותא ואמור רבנן ברובא. ומה שהקשית מההיא דנזיר דאית נמי פרק אלו עוברין [פסחים מ"ד ע"א] ודאי במין במינו מיירי, ותדע דקאמר ריש לקיש בפרק הערל [יבמות פ"ב ע"א] והוא שרבו חולין על התרומה ורבי יוחנן אף על פי שלא רבו ואי במין [ב]שאינו מינו יסלק. ואי קשיא ואם כן ליבטיל ברובא, כבר תירץ הרב בעל התרומות דה"ה דאם איתא כזית בכדי אכילת פרס דמין ושאינו מינו [דאורייתא לא היה לנו להקל, עוי"ל דאה"נ] והיה המתרץ יכול לתרץ כן אלא דלדעתא דמקשן מתרץ לה, אלא שהוא דוחק לומר כן שהמקשה טעה אלא ודאי (הנדון) [הנכון] כמו שכתבו בשם בעל התרומות ז"ל. ומה שהוקשה לך על דברי הר"ם ז"ל שכתב [פ"ד משחיטה ה"ו] גבי כיסוי הדם שנתערב ביין או בדם רואין אותו כאילו הוא מים, ובתערובת [פט"ו ממאכ"א ה"א] כתב דמין במינו בטל ברובא [ותרצה] שאני הכא מפני שהוא בלול. גם לדידי הוקשה לי לפי שמדברי הרב נראה דאמר רואין אפילו מדאוריתא שהרי לא חלק כמו שחלק בתערובות [שם ה"ד—ה"ו] דאמר דבטל ברוב דאוריתא אלא מדרבנן בעי ששים. ולמאן דאמר רואין אפילו במין במינו בעי שיעור מדאוריתא קאמר כדאמר התם.
